כינוס נכסים למכירת דירה בין בני זוג 

ברוב המקרים, בהליך גירושין יש צורך למכור את דירת המגורים של בני הזוג ולחלק את התמורה. הצורך למנות כונס נכסים (שליח בית המשפט) מתעורר במקרים הבאים:

•  יש חשש כי צד אחד עלול לטרפד את המכירה.
• כאשר אחד מהצדדים מתגורר בדירה ואינו מעונין לפנותה.
• אחד מהצדדים מעונין לקנות את חלקו של האחר בדירה והוא עומד על רכישה במחיר לא ריאלי לשוק.
• חוסר האימון השורר בין בני הזוג כל כך עמוק עד שלא ניתן לגשר עליו ויש צורך במינוי כונס נכסים.

ככונסי נכסים מתמנים בדרך כלל עורכי הדין של בני הזוג על ידי בית המשפט והם רשאים לבקש מבית המשפט כל הוראה ו/או בקשה החיונית לצורך קידומו של ההליך והוצאה לפועל של המכירה.

בתחילת הליך הכינוס מוזמנת על ידי הכונסים חוות דעת של שמאי על מנת לקבל אינדיקציה על שווי הדירה. בנוסף, מפרסמים הכונסים הודעת כינוס בעיתון כאשר לאחר פרסומה מגיעות הצעות מקונים פוטנציאלים המעוניינים ברכישת הדירה. לאחר קבלת ההצעות, מרכזים את ההצעות הגבוהות ביותר שנתקבלו ומקיימים התמחרות בין המציעים אשר הציעו אותן.

החסרון המרכזי הטמון בהליך הכינוס הוא העלויות הגבוהות הכרורוכת בו:עלויות הכונסים (לכל היותר 4% משווי הנכס), עלויות חוות דעת השמאי, עלויות הפרסום וכן הלאה.

כלכלית, עדיף לבני הזוג העומדים בפני הליך גירושין לעשות מאמצים ולהתגבר על המחלוקות הקיימות בינהם והכל על מנת שהדירה אשר בבעלותם לא תימכר בהליכי כינוס.

על פי סעיף 10 לחוק המקרקעין, במכירת מקרקעין רשאי בן הזוג להציע את המקרקעין לאדם אחר רק במידה והציע אותו קודם לבן זוגו. הדיעה הרווחת היא כי בהליך מכירה באמצעות כינוס נכסיםאין למי מבני הזוג זכות קדימה ובמידה ואחד מבני הזוג מעונין לרכוש את חלקו של משנהו, עליו להציע הצעה ולהשתתף במכרז. המשמעות היא שבן הזוג הופך למועמד זהה בהתמחרות ולא זוכה לעדיפות כלשהי רק מעצם היותו בעל חלק מהזכויות בדירה.